כיצד הצליח יוסף הצדיק 'לחנך' את ילידי מצרים לחסכנות ואגירת מאכל ומזון?

האתגר הגדול בפרויקט איסוף התבואה של יוסף היה כי אנשים לא יבזבזו את התבואה, העין האנושית איננה מודעת כי כל גרגיר וגרגיר חשוב לאין ערוך לצורך זריעה מחודשת גם בשנות הרעב וכי היה חשש כבד כי אנשים רבים יעדיפו לאכול את התבואה או לזלזל בה מאשר להתאמץ בכדי לשמר ולזרוע אותה למעל כלל החברה.

השקעת מאמצים ואנרגיה בחיסכון של כל דבר מאכל ופרטי מזון איננה מובנת מאיליה ואף נראית כקמצנות, קשה לעין האנושית לראות את הנולד והעתיד לבוא.

"והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם", יוסף הצדיק השכיל לשלב בין הצורך לאסוף מזון, לבין הצורך במימוש עצמי לו היו נצריכם עובדי האדמה שעבדו בקושי וביזע, בכדי לאגור תבואה לשנות הרעב.

לו היה יוסף הצדיק הופך את המבנה הכלכלי במצרים למעין תאגיד או קיבוץ שיתופי אחיד, וכולם היו מקבלים אוכל בשווה ללא כל קשר להשקעתם כפי השיטה הקומוניסטית, הרי שהמוטיבציה לעבודת האדמה והתפוקה הייתה יורדת פלאים.

אך יוסף חיזק את הקשר ותחושת השייכות בין השדה והאדמה החקלאית לבין המגדלים ועובדי האדמה, על ידי שנתן את רוב הגידולים למגדלים בעצמם.

בדרך מנהיגותית זו המשלבת בין חולשות האנושות והפסיכולוגיה התעסוקתית לבין צרכי המדינה, הצליח יוסף לנצל את המשאביים הלאומיים של מצרים יחס עם מיצוי ההון האנושי.

לא פעם כאשר נתקלים בצורך לתפעל אנשים אחרים הרי שיש להתחשב בחולשתם ולדעת לנווט את הצורך שלהם יחד עם מקצועיות ושלמות העשיה, הצורך ביחס הוגן, נתינת סיפוק, או מילה טובה, לעיתים שווים פלאים לעומת משכורת גבוהה או קידום לתפקיד בכיר יותר.

גם האדם לעצמו יכול לצמצם את הפער בין השאיפה והמטרה לבין היכולת והכלים שעומדים לרשותו כאשר האדם מתחשב בחולושתיו, אך יתירה מכך מתפעל ומנצל אותם מתוך מודעות עצמית גבוהה לצורך קידום ועליה, מיקסום ועשיה.

(מבוסס על פי הרש"ר הירש)

שבת שלום ומבורך!